בוגופן בע"מ נ' שדבתל בע"מ ואח'

החלטה

בקשה של הנתבעות (להלן: "המבקשות") להגיש כראיה, לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות, פסק דין שניתן בו"ע 1016/04 בבית המשפט השלום בחיפה (להלן: "פסק הדין").

רקע

בין המשיבה לבין המבקשות נכרת הסכם במסגרתו רכשה המשיבה את מניות המבקשות בחברת מילוז 1989 בע"מ (להלן: "מילוז").

עילת התביעה העיקרית כנגד המבקשות עניינה הטענה כי המבקשות יצרו בפני המשיבה מצג שווא בקשר עם רכישת מילוז, לפיו מגעים בין המועצה האזורית מטה אשר (להלן: "המועצה") לבין מילוז, השתכללו לכדי הסכם פשרה מחייב לגבי חוב הביוב של מילוז למועצה, בעוד שבפועל לא נכרת הסכם פשרה עם המועצה.

בכתב התביעה נטען כי בעוד שהמשיבה סברה כי תשלום סכום הפשרה על סך של 1,141,134 ₪ יביא לסילוק חובה של מילוז בגין היטל ביוב למועצה, הרי שלימים התברר לה כי המועצה העמידה את סכום החוב, נכון ליום 9.9.08, על סך של 2,610,369 ₪.

לפיכך עתרה המשיבה לקבלת ההפרש בין הסכום שנדרשה מילוז לשלם למועצה על פי דרישת האחרונה בסך 2,610,369 ₪ לבין סכום הפשרה שהוצג על ידי המבקשות בסך 1,141,134 ₪. ההפרש עמד, נכון למועד הגשת התביעה, על סך של 1,469,235 ₪.

במקביל לניהול התביעה שבכותרת, ניהלה מילוז הליך ערר בבית המשפט השלום בחיפה (ו"ע 1016/04) כנגד המועצה במטרה להביא לביטול חוב הביוב.

במסגרת התביעה שבכותרת טענה המשיבה כי ככל שיופחת סכום ההיטל במסגרת הליך הערר, תפחית המשיבה את סכום התביעה בהתאם.

במהלך הליכי התובענה שבכותרת מכרה המשיבה את מילוז לחברת פרי הגליל בע"מ (להלן: "פרי הגליל"). בעת שמילוז היתה בבעלות פרי הגליל היא הגיעה להסכם פשרה עם המועצה במסגרת הליך הערר (ו"ע 1016/04), אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 8.3.11.

כעולה מהסכם הפשרה הסכימו מילוז והמועצה לסיים המחלוקות ביניהם בקשר עם חוב היטל הביוב כנגד תשלום על סך 1,552,041 ₪.

הצדדים בתובענה שבכותרת ניהלו הליך הוכחות ונקבעו מועדים להגשת סיכומים.

המבקשות טוענות, כי לגישת המשיבה, סכום הפשרה שעמד בבסיס המצג שהציגו המבקשות הנו סך של 1,141,134 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, סכום הגבוה מסכום הפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין בין מילוז והמועצה במסגרת הליך הערר.

לטענת המבקשות פסק הדין שאת צירופו לתובענה דנן הן מבקשות, המבטא את סכום היטל הביוב כפי שנקבע בסופו של יום, יתרום לחקר האמת באשר הוא מבטא עובדה חלוטה שמן ההכרח להביאה בחשבון במסגרת התובענה. כן לטענתן, פסק הדין נשוא הבקשה משמיט את עילת התביעה.

זאת ועוד, המבקשות מפנות להחלטת כב' השופטת כהן בבקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישו בזמנו המבקשות, במסגרתה נקבע כי גם המשיבה מכירה בחשיבות של החלטת ועדת הערר בנוגע לגובה היטל הביוב שכן הסעד לו תהיה המשיבה זכאית בתובענה דנן נגזר מגובה סכום ההיטל שיקבע בערר.

המשיבה מתנגדת נחרצות להגשת פסק הדין מטעמים שלהלן:

טענתה העיקרית של המשיבה היא כי פסק הדין אינו רלוונטי באשר עוד לפני מתן פסק הדין בהליך הערר, מילוז נמכרה על ידה לפרי הגליל. לכן, לטעמה, אין כל רלוונטיות לשאלה אם במועד מאוחר יותר נחתם הסכם פשרה עם מילוז אשר הפחית את חובה של מילוז למועצה. ממילא במועד זה, לא החזיקה המשיבה במניות מילוז, וכל חיסכון שנעשה עקב הפשרה לא נגרף לכיסה.

בעניין זה טוענת המשיבה כי במחיר המכירה של מניות מילוז לפרי הגליל נלקח בחשבון החוב למועצה על סך 2,610,369 ₪.

המשיבה מעלה טענות נוספות "טכניות", לפיהן לבקשה לא צורף תצהיר תומך כמתחייב, וכי מהותה של הבקשה אינו צירוף פסק דין לתובענה אלא צירוף ראיה לאחר שהליך ההוכחות כבר הסתיים. כן טוענת המשיבה כי הבקשות עותרות לתיקון כתב ההגנה ולהוספת טענות הגנה חדשות המהווה הרחבת חזית. לחילופין, אם תתקבל הבקשה, מבקשת המשיבה לנהל הליך הוכחות משלים לשם דיון בכל הטענות המועלות במסגרת הבקשה והתגובה.